חילו נ' חברת הגיחון בע"מ

פסק דין

בקשת הסתלקות מבקשה לאישור תובענה ייצוגית.

המבקש הגיש בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית כנגד המשיבה, בטענה כי זו גובה "הוצאות אכיפה" מלקוחותיה, בשיעור העולה על הסכום המרבי שנקבע בסעיף 1 לתקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א-2011.

בתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה כי יש לסלק את התובענה על הסף בהיעדר עילה, הן משום שהמבקש עצמו לא חויב בהוצאות אכיפה, הן משום שהמבקש לא מיצה הליכים טרם הגשת הבקשה והן משום שבקשתו נגועה בחוסר תום לב. לגופו של עניין טענה המשיבה, כי הוצאות האכיפה נשוא הבקשה נגבות בסמכות ובשיעור המותר. לתגובתה צרפה המשיבה חוות דעת מומחה לעניין העלויות הכרוכות בהוצאות האכיפה.

הצדדים ניהלו מגעים ביניהם, והמבקש קיבל נתונים נוספים מן המשיבה. לאחר שבחן אותם הודיע המשיב כי השתכנע שאין עומדת לו עילת תביעה, וכי הסיכוי שיוכיח עילה כזו קלוש. ממילא הסיכויים לאישור הבקשה נמוכים. לפיכך הגיע להסכמה עם המשיבה כי יבקש להסתלק מן התובענה, וכי זו תידחה, ללא תשלום גמול או הוצאות. במסגרת ההסכמה הודיע המבקש כי הוא ובא כוחו מתחייבים שלא להגיש תובענות דומות נגד המשיבה.

הצדדים מבקשים, כי בית המשפט יימנע מלעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 16(ד)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006. רוצה לומר, יימנע מלפעול למציאת תובע או בא כוח חלופיים. ואכן נראה, כי בענייננו אין טעם בכך, שהרי אין סבירות של ממש שמבקש אחר, לו יבוא בנעליו של המבקש הנוכחי, יוכל לבסס עילת תביעה. כל כך, משום שהסבריה של המשיבה לעניין העלויות הכרוכות במכתבי האכיפה המונפקים מטעמה, הסברים המגובים בחוות דעת מקצועית, יהיו יפים גם ביחס לכל מבקש חלופי אחר. בנסיבות אלה, איני רואה הצדקה להורות על פרסום הודעה לחברי הקבוצה (סעיף 25 לחוק, וראו לעניין זה פסק דינו של כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף בת"צ 24356-04-10 הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח, מיום 22.12.10).

נוכח כל אלה, דינה של בקשת ההסתלקות להתקבל. הבקשה להכרה בתובענה כתובענה ייצוגית תמחק, והתובענה תידחה.

בהסכמת המשיבה, אין צו להוצאות.

המזכירות תעביר את העתק פסק הדין למנהל בתי המשפט, על מנת שיעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, כ"ד חשון תשע"ד, 28 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: